שתי מדינות, המאמצות גישות חינוכיות מנוגדות, בולטות בהישגיהן. האחת יפן והשנייה פינלנד. הגישה החינוכית היפנית, רואה במבחנים כלי מרכזי להנעה ללימודים ולפיקוח על סטנדרטים. מדינות רבות אימצו גישה ריכוזית זו, ובכללן אנגליה וארצות הברית, והיא הפכה למודל חינוך סטנדרטי. המודל שעוצב בפינלנד, להבדיל מזה של יפן, מושתת על ביזור נרחב של סמכויות לבתי ספר; דרגת חופש גבוהה למורים, היעדר מבחנים חיצוניים (פרט לבחינות בגרות), ועידוד להתאמת תכנית הלימודים לשונות בהרכב התלמידים, תוך טיפוח תרבות של אמון בבית הספר. ומה באשר לישראל? מזה כעשור נעה מערכת החינוך שלנו בכיוון יישום המודל הסטנדרטי שרווח בעולם. עם זאת, יש בישראל יוזמות חינוך אחדות, הן של מנהלי בתי ספר והן של מפקחים, הפועלים בכיוון פיתוח שפת חינוך חדשה – והשאלה היא האם ניתן לחבר את האיים הבודדים ליבשת רציפה? בנושא זה עסק הכנס המרתק שהתקיים בסוף יוני באונ' ת"א – החינוך בישראל בין שתי תפיסות פדגוגיות מנוגדות.
קולות מהשטח 